אלה יומני המסע של הספרדי דון פליפה גונסאלס, שיצא בפקודת הוד מעלתו סניור דון אמנואל דה אמאט, משנה המלך של פרו. המשלחת יצאה מלימה שבפרו עם ספינת הוד מלכותה (H.M.) סן לורנסו, בפיקודו של הקומודור דון פליפה גונסאלס, ועם הפריגטה סנטה רוסליה, בפיקודו של הקפטן דון אנטוניו דומונטה. רפה נוי, שנקרא אז האי של דייוויד, סופח לספרד במהלך המשלחת הזאת. ספרד שכחה במהרה את הסיפוח, בגלל מיקומו המרוחק של רפה נוי, וגם משום שלא ראתה שום תועלת בבעלות על האי.
הקצין דון פרנסיסקו אנטוניו דה אגוארה אי אינפנסון, ראש הנווטים
תעתוק, תרגום ועריכה: בולטון גלנוויל קורני. יצא לאור ב-1908.
קובץ המקור (PDF): The voyage of Captain Don Felipe González to Easter Island 1770-1, עמ' 181-196
יום חמישי, ה-15. בחמש בבוקר פרשנו מפרשים, והעלינו את כל הבד, en vuelta de uno, כשהאופק מעונן; אך בשבע וחצי התבהר, וראינו יבשה לפנינו.
בהיותנו בעמדה זו, שכן קצהו המזרחי של האי מערבה, בכיוון אמיתי; ובחישוב המרחק שעברנו מאז התצפית בצהריים מצאתי את עצמי בקו רוחב 27° 2', וזה אמור להיות המיקום האמיתי של הקצה המזרחי של האי של דייוויד, ככל שהדבר נוגע לקו הרוחב2; ובאשר לקו האורך, מאחר שמצאתי את עצמי בצהרי היום ב-267° 2' מטנריפה, ומאחר ששטנו בסטייה קלה מאוד על אותו מרידיאן, נותר הפרש של מייל אחד בלבד, בהתחשב בכך שהיינו מרוחקים מן היבשה במידה זו. על כן אני אומר שלפי חישוביי, כפי שנערכו במהלך המסע, הקצה המזרחי ביותר של האי של דייוויד ממוקם ב-27° 2' רוחב דרומי וב-267° 1' אורך מטנריפה, וכך הוא שוכן ביחס לאי סן לורנסו שמול קאיאו מערב-דרום-מערב 6° דרום ומזרח-צפון-מזרח 6° צפון-מזרח, במרחק 625 ליגות של 20 למעלה; והוא נמצא 38° מערבית למרידיאן של קופיאפו, ולכן במרחק 680 ליגות מן היבשת הצ'יליאנית. קו המתאר של האי הפונה מזרחה נמשך כ-14 עד 16 מיילים, והקצוות הדרומי והצפוני שוכנים מזרח-צפון-מזרח ומערב-דרום-מערב.2
1) המיקום האמיתי הוא 4 ½ מיילים דרומה יותר ו-22 מיילים מזרחה יותר, אם לוקחים את כף או'היגינס כנקודת הייחוס.
2) ככל הנראה יש להפוך כיוונים אלה, או להחליף בין המילים 'הדרומי' ו'הצפוני'.
לאחר שחלפנו על פני הקצה הצפוני ביותר נגלה לעינינו מפרץ נוסף, שנכנס פנימה למערב-צפון-מערב, ונראה נוח יותר מן הראשון: הפנינו את הסקריות נגד הרוח, והקומודור הוריד את סירתו ושלח אותה חמושה אל המפרץ האמור, ואותת לנו לעשות כמוהו. בארבע וחצי אחר הצהריים יצאה סירתנו ובה דון חואן בנטוסה1 מורנו, קפטן של בטליונים, והצוער הימי דון חוסה מוראלס, בליווי שנים-עשר חיילים, סמל אחד ושני רבי-טוראים מצוידים בתחמושת. עלו עליה גם נווט החופים של הפריגטה ועוזר נווט, עם מכשירי מלאכתם, והיא פנתה אל המפרץ, שבו כבר ערכה סירת הקומודור מדידות עומק. נשארנו במפרשים מצומצמים, ושייטנו בקטעים קצרים הלוך ושוב, בהמתנה לשובה של פלוגת הסיור, שנסוגה עם שקיעת החמה, ואנו על הסיפון חדרנו מעבר למרכז המפרץ כדי לפוגשה. ראינו ילידים רבים על החוף. המעגן שמצאו חשוף לחלוטין, והקרקעית גרועה. את הלילה עשינו במפרשים קלים, ולעתים עצרנו, כשאנו נשארים מול המפרץ.
1) 'חואן בנטוסה' הוא ללא ספק טעות של מעתיק, והכוונה לבואנוונטורה.
יום שישי, ה-16. עם הזריחה צפיתי בסטיית המחט, ורשמתי 2° 30' לצפון-מזרח.
החלתי לערוך מדידות עומק במפרץ אחר הצהריים, והקרקעית שמצאנו אינה מן הטובות להבטחת שלום הספינות.
1) אסטדאל או אסטדה שווה לארבע varas של כ-33 אינץ' כל אחת, כלומר 11 רגל.
יום שבת, ה-17. הרוח נותרה קלה, מצפון-מזרח עד צפון. היום עלו על סיפון שני כלי השיט ילידים רבים משני המינים; מצאנו אותם ישרי דרך ונעימים מאוד, רובם הביאו בננות, שורשים, תרנגולות וכו', והציעו ברצון את קרעי הבגדים העלובים ושאר החפצים שהיו עליהם, עד שנותרו בחגור חלציים עלוב מסיבים או מכותנה או מחומר כלשהו כזה, עם נזר או כתר או ציצת נוצות תרנגול או אצות ים מיובשות. הנשים לובשות אותם בגדים, וכדי להבחין את מינן הן מכסות את הראש במבנה מוזר מעלי דקל [ojas] או מסוף דק. הן, כמו הגברים, טורדניות בקבצנותן; אך כולם מוסרים באותה גלוי לב כל מה שיש בידם, והנשים מרחיקות לכת עד כדי להציע, בהפגנות מזמינות, את כל המחווה שגבר נלהב יכול לחפוץ בה. גם אין נראה שהן חוטאות בכך בעיני גבריהן; שכן אלה אף מציעים אותן כדי לכבד אותנו. מאחר שלא הייתה לנו הזדמנות לברר את הנוהגים שהם מקיימים בענייני נישואין [propagation], ניתן רק להסיק שהנשים שראינו משותפות ביניהם, אף שהבחנו שהגברים המבוגרים והחשובים יותר שומרים לעצמם עדיפות מסוימת בעניין, שכן הם תמיד אלה המלווים אותן ומציעים אותן, ולהם הנשים מצייתות, ולא לגברים הצעירים, שעמם מעולם לא ראינו אותן בחברה. כך שניכרת התנהגות צנועה יותר בקרב הבחורים והנערות מאשר בקרב המבוגרים.
הנערות צנועות מטבען, שכן חרף כל עירומן הן מצליחות תמיד לכסות את השדיים וכו' ככל האפשר.
1) ה-palmo הקסטיליאני, או הזרת, שווה ל-8 1/3 אינץ'.
מעולם לא ראינו את גבורתם עומדת במבחן, אך אני חושד שהם רכי לבב; אין להם כלי נשק, ואף שאצל אחדים הבחנו בפצעים שונים על הגוף, שחשבנו כי נגרמו בכלי חיתוך מברזל או מפלדה, מצאנו שמקורם באבנים, שהן [כלי הנשק] היחידים שלהם להגנה ולהתקפה, ומאחר שרובן חדות שוליים1, הן גורמות לפציעה האמורה.
1) אובסידיאן.
הכנתי קשת וחץ, מתוחה כהלכה, לשם ניסיון, וכשמסרתי אותה לאחד מבעלי הצלקות הוא תקע אותה מיד על ראשו כקישוט, ואחר כך תלה אותה סביב צווארו בשמחה רבה, כשאינו יודע כלל על שימושה ועל פעולתה. כך עשו גם בסכין ובחרב קצרה, שבהן אחזו בלי הבחנה בחודן או בניצבן.
נראה לי שיש להם משרתים או כוהנים לאליליהם; שכן הבחנתי שביום שבו הקמנו את הצלבים, כשהכמרים שלנו הלכו בליווי הצלמים הקדושים, לבושים בגלימותיהם ובגלימות העליונות, ומזמרים את הליטניות, צעדו ילידים רבים אל הדרך והציעו את גלימותיהם, בעוד הנשים מגישות תרנגולות ופרגיות, וכולם קראו Maca Maca, ונהגו בהם ביראת כבוד רבה עד שעברו מעבר לסלעים שחסמו את השביל שבו הלכו.
1) ה-palmo הקסטיליאני, או הזרת, שווה ל-8 1/3 אינץ'. 8 ½ palmos הם אפוא 6 רגל פחות אינץ'.
2) 6 רגל ו-5 אינץ'.
3) 6 רגל ו-6 ½ אינץ'.
יום ראשון, ה-18. הילידים המשיכו להתקבץ על הסיפון במספרים גדולים מבימים הקודמים, כך שביום זה היו בפריגטה יותר מ-400. גברים ונשים התקבצו בהמונים כאלה עד שנאלצנו לשלוח חלק מהם כדי לפנות מקום לאחרים, שכן לא יכולנו להכילם על הסיפון. היום בצהריים צפיתי בקו הרוחב של מפרץ זה בקפידה מרבית, ומצאתיו 27 26'; וביום זה עצמו החלתי לשרטט אותו, עם קווי מתאר, מראות ומדידות עומק מדויקות, כדי לבנות מפה מדויקת ככל האפשר, שתוכל לשמש מדריך ותיעוד לעתיד; אם כי יש לציין שבשל מכשולים מסוימים לא ניתן היה לקבוע קו בסיס על החוף לפעולות טריגונומטריות.
יום שני, ה-19. בעשר לפני הצהריים נראו סירות הלנץ' שלנו מכיוון החלק המזרחי של האי, והסירה הארוכה שלנו נשלחה לגרור את שלנו, שכן הרוח נשבה מולה. הקומודור עשה כן גם לשלו. הלנץ' שלנו הגיעה אל דופן הספינה באחת אחר הצהריים, עם כל אנשיה, לאחר שהקיפה את האי כולו; ובדרך זו התקבל הדיווח הבא.
אחר הצהריים של יום זה, בעת סופת גשם עם רוח קלה מדרום-מערב, נקרע הכבל שלנו, לאחר שנשחק לגמרי מחיכוך בסלע אלמוגים, שרסיסיו עלו תקועים בין גדילי שני הקצוות הקרועים. את הערב הקדשנו להכנות ליום שלמחרת, שבו עמדנו לרדת באופן רשמי אל האי, לתפוס עליו חזקה ולהקים עליו שלושה צלבים שהוכנו לשם כך על סיפון ספינת הקומודור.
יום שלישי, ה-20. היום עלה והאופק מעונן, הרוח קלה ממזרח-דרום-מזרח עם משבים מזדמנים; אך הקומודור החליט להוציא לפועל את המשלחת המתוכננת בכל זאת, ולשם כך הופרשו 250 איש, חיילים ומלחים, לרדת אל החוף, חמושים היטב ובפיקודו של דון אלברטו אולאונדו, לוטננט בכיר וקפטן של חיל הנחתים, עם קצינים ותת-קצינים אחרים, ובהוראה לעבור פנימה לעבר הצד המערבי של האי כדי לסייר בסביבה שם, ולמשוך את תשומת לב הילידים לכיוון זה בעוד שלושת הצלבים הנזכרים מוקמים על שלוש גבעות קטנות שבקצה המזרחי.
אמצעי זהירות זה לא ננקט מתוך חשש שהילידים יתנגדו לביצוע [תוכניתנו], אלא רק כדי להימנע מן ההמולה שבה הם ניגשים לכל מעשיהם, שכן היו מפריעים לנו עד כדי כך שהיו מעכבים אותנו במידה ניכרת. בעוד הלנצ'ים והסירות מעבירים את המחלקה הראשונה של האנשים אל החוף, הוכנה הקבוצה השנייה, במספר דומה, בפיקודו של דון בואנוונטורה מורנו, לוטננט בכיר וקפטן של חיל הנחתים, עם הקצינים הנחוצים, ובהם נכללתי גם אני בפקודת הקומודור, כדי לקבוע סימונים ובסיסים ראויים לבניית התוכנית המדויקת ביותר וקו החוף הנאמן ביותר של מפרץ זה, ולקביעת מיקומן של הגבהים הבולטים ביותר באי.
כשחזרו סירות הקבוצה הראשונה, יצאנו באותו סדר, בליווי חיילים מפריגטה זו, כשאנו מלווים את שלושת הצלבים בדגלים מתנופפים ובתופים מכים. באופן זה, ובסדר מופתי, הגענו אל מפרץ קטן השוכן למזרח, שנבחר לירידה לחוף משום שהיה בו מרחב החוף הנוח היחיד בכל המעגן. ירדנו כאן מבלי להיתקל בכל מכשול, ונתקבלנו בידי התקהלות ניכרת של ילידים, שהפגינו עליזות רבה, בצעקות רבות. משהתארגנה הפלוגה, יחד עם נושאי הנשק, יצאנו לדרך, בליווי הילידים, שהושיטו יד ברצון לנשיאת הצלבים, תוך שהם שרים ורוקדים כדרכם. עשינו את כל הקפת המפרץ בטורח מה, שכן הקרקע הייתה גסה ומחוספסת, אף שמישורית, ופמליה גדולה של ילידים מתקבצת סביבנו כל העת עד למרגלות המעלה, שם עזבו אותנו רובם בשל אופיו המייגע והממושך של הטיפוס. באחת וחצי הגענו אל המקום שבו היו אמורים להיות מוקמים הצלבים, והדבר הושלם בשמחה רבה, לאחר ברכת הצלמים הקדושים והשתחוות לפניהם בידי כל קהל האנשים, ולמראה זאת עשו הילידים את אותו טקס. משננעצו הצלבים על ראשי הגבעות שלהם הונף הדגל הספרדי, ומשהועמדו החיילים ב'הקשב!' כשנשקם בידם, תפס דון חוסה בוסטיו, קפטן זוטר, חזקה על האי סן קרלוס בטקסים המקובלים בשם מלך ספרד, אדוננו ושליטנו דון קרלוס השלישי, ביום זה, 20 בנובמבר 1770. ההליך נעשה בפני עדים כראוי, ובכל הטקסיות הנאותה; ולחיזוק נוסף של מעשה רציני כל כך חתמו כמה מן הילידים הנוכחים על המסמך הרשמי או אישרו אותו, בסמנם עליו סימנים אחדים בצורת הכתב שלהם. אז הרענו למלך שבע פעמים, ואחר כך באו שלושה מטחי מוסקטים מכל הפלוגה, ולבסוף הצדיעו ספינותינו ב-21 יריות תותח. משהסתיים הטקס, וכל האנשים נאספו בסדר צעידה, שבנו אל המקום שבו ירדנו לחוף, ושבו המתינו לנו הלנצ'ים והסירות. בהם הובלנו אל הסיפון, וכל הקצינים בזה אחר זה הביעו את ברכותיהם ואיחוליהם לקומודור, שקבע אז את היום שלמחרת למועד היציאה מן המפרץ, שכן משימתו שם הושלמה עתה בהצלחה.
מיותר לומר שתושבי האי נבהלו מרעש התותחים והמוסקטים: דבר זה מוכרח לקרות לאנשים שלא השתמשו בהמצאות כאלה ולא ראו אותן.
נדמה לי שגלימותיהם או עטיפותיהם של תושבי האי האמורים עשויות מסיבי גבעולי צמח הבננה, שאותם, כשהם יבשים, הם מחברים כפי שנוח להם1: אין זה אריג, אלא מחובר בגדילים מאותו חומר, שאותם הם משחילים במחטי עצם בגודל מחט של חייט גלימות. מאותו סיב הם עושים חוטי דיג, וגם רשתות בדומה לרשתות הקטנות שלנו; אך חוזקן מועט.
יש להם מעט מאוד עצים; אך אילו נטעו עצים לא היה בהם מחסור; ואני סבור שגם צמח הכותנה היה מניב יבול, שכן הארץ ממוזגת מאוד: וכן חיטה, צמחי גינה, ירקות מאכל וכו'. הם צובעים את גלימותיהם בצהוב.
ב-21 בצהריים יצאנו לים מן האי של דייוויד הזה: הפלגנו כ-70 ליגות מערבה כדי לראות אם יש עוד יבשה בכיוון זה.
סגן-משנה דון חואן ארווה, נווט ראשון, או קצין הניווט הבכיר, של הסן לורנסו
תעתוק, תרגום ועריכה: בולטון גלנוויל קורני. יצא לאור ב-1908.
קובץ המקור (PDF): The voyage of Captain Don Felipe González to Easter Island 1770-1, עמ' 208-218
ב-15 בחמש בבוקר פרשנו את כל המפרשים, ובשבע ראינו אי מצפון-מערב לנו, במרחק 8 עד 10 ליגות. כיוונו אליו, ומשמצאנו את עצמנו במרחק כשלוש ליגות מחופו המזרחי ראינו שכולו תלול ומוקף סלעים, ולכן החלטנו בצהריים לפנות אל הצד הצפוני ולראות אם נמצא שם נמל כלשהו. בשעה זו נקבע מיקומנו בתצפית בקו רוחב 27° 15' דרום ובקו אורך 264° 20', כך שהקצה האחר1 אמור להיות ב-27° 06' רוחב דרומי, ולכן 34 10' מערבית למרידיאן של קאיאו, כשהוא נמדד לפי הקשת, או השווה למיתר של 30° 30'. לאי זה העננו את השם סן קרלוס, על שם המלך המולך.
מ-6 בנובמבר 82, היום שבו ראינו את יסעורי הסערה, ועד שהגענו לאי סן קרלוס, שטנו מערבה מרחק 86 ליגות, והשחפיות נראו לאורך אותו מרחק באותו זמן.
1) כלומר הקצה הצפון-מזרחי של האי.
2) ייתכן שזו טעות של מעתיק. היום שבו נרשמו יסעורי הסערה היה ה-10. אגוארה מזכיר אותם ביומנו ב-12 כמי שנראו ביום הקודם. גונסאלס עצמו אינו מזכיר אותם ביומן שלו.
מן ה-13 בחודש האמור, כשראינו ציפורים רבות כל כך, ובהן הלבנות והראשונה שבהן, המשכנו לשוט מערבה מרחק 32 ליגות; ומן העת שראינו את החופמאים [chorlitos] ועד לאי שטנו 10 ליגות, כך שכשראינו אותם שכן האי מצפון-מערב לנו, במרחק 13 ½ ליגות, ומסיבה זו שטנו בכיוון זה לאחר שראינו את החופמאים ואת האי: הערות אלה מעניינות רק את הנווטים.
ב-16 בחמש וחצי בבוקר יצאתי מדופן הספינה בסירת הקאטר, והלכתי לתפוס עמדה במקום שבו היה מעגן הסירות, כדי לשמש סימון לספינה, שנכנסה והטילה עוגן בעומק 35 £ פאתום, חול גס; ולאחר שהטילה עוגן נוסף בעומק 50 פאתום, הסתובבה ותחת שדריתה 28, אותה קרקעית. סימני ההכוונה לעמדה זו הם הגבעה הקטנה דמוית האוכף בכיוון דרום 3° מערב, וכף סן לורנסו מזרח 1/4 דרום-מזרח 3° מזרח לפי המחט, שבאזור זה יש לה סטייה של 3° לצפון-מזרח.
בשעה שמילאתי תפקיד של משואה כאמור והמתנתי לבוא הספינה, שחו שלושה מן הילידים לעברנו, [גופם] צבוע בצבעים שונים, ונשארו סמוך לסירה, צועקים בלי הרף, עד שאחד מהם התקרב לבסוף כל כך שהגיש לי פיסת יאם: נתתי לו מעט ביסקוויט וטבק, והוא קיבל את הכול. את צידתו נשא בילקוט קלוע בנאה מקש דק. כשהספינה עגנה, חזרו שלושתם אל החוף, אך שבו עם אחר, שוחים וממשיכים ישר אל הספינה, ועליה טיפסו בזריזות רבה, צועקים כל העת ומפגינים עליזות רוח רבה. הם התרוצצו בחופשיות מן החרטום אל הירכתיים, מלאי שמחה, ומטפסים על החיבלול כמלחים. [אנשינו] ניגנו להם ב-coxa ובחליל, והם החלו לרקוד, ומגלים הנאה רבה. ניתנו להם סרטים, חולצות, מכנסיים, מעילי מלחים וצלבים קטנים ממתכת מוזהבת: הם קיבלו את כולם בשמחה; את הביסקוויט קיבלו בלי להעיר דבר עד שראו את אנשינו אוכלים ממנו. הוא ערב לחכם, ואז ביקשו ממנו, וניגשו בחופשיות לאכילת בשר חזיר מומלח ואורז וכו'.
ב-16 בנובמבר האמור עלינו לסירת הלנץ' באחת בצהריים: דון קאייטנו לנגרה, לוטננט בכיר, דון פדרו אוברגון, צוער ימי, סמל, רב-טוראי של הנחתים, תותחן, כמה נחתים ואנוכי, חמושים לגמרי ומצוידים לשירות, בפקודה להקיף את האי כולו יחד עם הלנץ' של הרוסליה, עם הקצין שלה דון דמטריו אסטה, לוטננט בכיר, וכל אחת מצוידת בתותח מסתובב בחרטום. ניגשנו לערוך מדידות עומק, ונתנו שמות לכפים, למפרצים וכו', כפי שמופיע בתוכנית האי. בשש וחצי בערב עצרנו במפרצון שקראנו לו על שם לנגרה: ניסינו לרדת לחוף אך הדבר לא היה אפשרי, שכן הים נשבר בעוצמה כזו לאורך כל החוף, שהיה סלעי בכל מקום; ובמשך שאר היום המקום היחיד שמצאנו מתאים לירידה היה מפרצון סן חואן, שכן היה בו חוף חולי. לא גילינו שם את נוכחותנו, כדי שלא לאבד זמן. סברנו שוודאי יש בו שפע מים מתוקים, שכן ראינו שם יותר חצץ [chacaras] מבכל חלק אחר של האי. מצאנו שם גם את המעגן הטוב ביותר לספינות.
ב-17 [לחודש] האמור עלה השחר והאופק בהיר, ומשב מתון ממזרח. בחמש בבוקר יצאנו לדרך בשתי סירות הלנץ' ופרשנו מפרשים לעבר כף סן אנטוניו. חצי ליגה לפני שהגענו אל הכף הגענו מול לשון יבשה, שמולה בלטו מן המים סלעים או גושי אבן רבים; וראינו ששתי סירות קאנו קטנות יוצאות מביניהם ובכל אחת שני אנשים, ופונות אל הלנץ' של הסנטה רוסליה; ולכן המתנו להם כדי שיצטרפו לחבורתנו. הם נתנו לאנשי הלנץ' האמורה בננות, פלפלי צ'ילי, בטטות ועופות; ובתמורה נתנו להם אנשינו כובעים, chamorretas וכו', והם הלכו עמם אל החוף בשביעות רצון. סירות קאנו אלה בנויות מחמישה קרשים צרים ביותר (משום שאין בארץ עצים עבים), ברוחב של כ-cuarta1; לכן הן רעועות כל כך שהן מצוידות במייצב צדדי כדי שלא יתהפכו; ואני סבור שאלה הסירות היחידות בכל האי. הן מחוברות ביתדות עץ במקום מסמרים. אחר כך המשכנו לבחון את איוני הסלע שלהם נתנו את השם 'לנגרה': הם שוכנים דרום-מערב 1/4 דרום מכף סן קריסטובל, החיצוני שבהם כמייל מן הכף, והפנימי ביניהם. הם מרוחקים זה מזה כחצי אורך כבל, ומצאנו שם עומק של 26 פאתום, קרקעית סלעית. האמצעי דומה למגדל כנסייה גבוה; ניסינו לעלות עליו, אך מצאנו שהגישה אליו קשה. המשכנו אל החיצוני, ושם הצלחנו לרדת, ומצאנו עליו שני גושים גדולים של אצות, אבני צור שחורות רבות, כמה קיפודי ים וסרטנים קטנים, ביצי שחפים וגוזליהם. רק על הסלעים האלה ראינו שחפים, ומלבד עופות בית לא ראינו שום סוג אחר של ציפורים, לא על האיונים האחרים ולא על האי סן קרלוס, לא קטנות ולא גדולות, לא בר ולא מבויתות. תושבי האי מגדלים את העופות האלה במכלאות קטנות החפורות באדמה ומכוסות סכך.
1) Cuarta היא רבע vara או יארד, ואפשר לתרגמה בקירוב כ'זרת'.
לאחר שבחנו את האיונים האלה המשכנו בדרכנו לאורך החוף, לעתים במפרשים, לעתים במשוטים; ומשהרוח נותרה נגדית, בשלוש אחר הצהריים התקרבנו אל רצועת חוף חלקה, כליגה מצפון-מזרח לכף סן פרנסיסקו. כאן החלטנו לעגון ללילה במפרצון קטן שנראה לנו מקום מתאים לכך, ושלו נתנו את הכינוי המערה, משום שבמקום זה הייתה מערה סמוכה לחוף ובה תלמים בגוונים שונים, שמהם, כפי שהבינו לנו הילידים בסימנים, הם משיגים את הצבענים שבהם הם צובעים את עצמם. מפרצון זה מתאים לסירות לנץ' בלבד. כולנו ירדנו לחוף לאכול את ארוחתנו, שנשאנו עמנו לשם כך, וכמאה ילידים באו להביט, והציעו לנו פירות ותרנגולות. הקצין דון קאייטנו דה לנגרה הורה לאנשינו שאיש, באיום של מלקות קשות, לא יקבל כל חפץ מתושבי האי בלי לתת דבר שווה ערך בתמורה, או דבר בעל ערך רב יותר ממה שקיבל, שכן היה ידוע שקיימת נכונות להחליף חפצים; וכך אכן נהגו בפועל.
1) Un 'xeme', כלומר jeme, המרחק מקצה האגודל עד קצה האצבע המורה.
2) אין ספק שהכוונה לכורכום - צמח נפוץ ברוב איי האוקיינוס השקט.
הבוקר של ה-18 עלה נאה, והרוח מצפון: המשכנו לאורך החוף, שכולו מוקף גלי נחשול, ומדדנו עומקים בדרכנו. בשמונה, משלא יכלה הלנץ' של הפריגטה להתקדם נגד הרוח, נכנסה למפרצון קטן להמתין עד שתירגע; ואנו עצמנו הגענו במשוטים אל מפרצון הפעמון1 בחמש אחר הצהריים, כדי לשהות בו בלילה. ירדנו שם לחוף וכמה מתושבי האי באו לקבל את פנינו, אך ממטר גשם גרם לנו לשוב אל הלנץ' שלנו ללילה. בצד זה של המפרצון, לעבר כף סן פליפה, בולט מן החוף סלע בצורת פעמון, וממנו שואב המפרצון את שמו.
1) כלומר מפרצון הפעמון = Caleta de la Campana.
פרשנו מפרשים עם שחר ב-19, כשהרוח מצפון ומזג האוויר נאה, לעבר כף סן פליפה, ושם הצטרפה אלינו הלנץ' האחרת, שדיווחה שאין בפיה חדשות. בעת זו נאבקנו בזרם, שנגדו לא יכולנו להתקדם במשוטים, ושזרם מזרחה. הלנץ' של הפריגטה, שהייתה קטנה משלנו, יכלה להתקדם טוב מאיתנו, ואנשיה, בראותם אותנו נאבקים בעקשנות הזרם, שלחו לנו את הקאטר עם צוות רענן להחליף את אנשינו, שהיו תשושים. ובכל זאת הורגש הזרם בעוצמה כזו שלאחר חתירה מתשע בבוקר עד שש בערב בקושי התרחקנו ליגה אחת מכף סן פליפה. אך בשעה זו חנן אותנו האל בסופת רעמים בליווי גשם ושינוי כיוון הרוח מצפון-מערב לדרום-מזרח, שהביאה אותנו אל דופן הספינה בשבע וחצי, וכך הסתיימה משלחתנו ללא הרפתקאות נוספות מלבד אלה שכבר סופרו.
שוכנענו שהמעגן שבו עגנו הוא הטוב ביותר שהאי כולו מציע, מלבד זה של סן חואן, שאליו לא עברנו, שכן היינו עתידים לעזוב את הארץ הזאת בקרוב, מאחר שנותר לנו רק לתפוס עליה חזקה בשם המלך.
1) 'Leonda' בכתב היד; ברור שהכוונה שוב לקפטן אולאונדו.
ב-20, עם שחר, עלו כל המלחים נושאי הנשק לסירות הלנץ' והקאטר של שני כלי השיט, בפיקודו של דון אלברטו אולאונדו1 , קפטן הנחתים, עם פלוגת הנחתים שלו ואלה של הפריגטה, שיחד מנו 250 איש. כל אלה המשיכו אל פנים האי כדי לסקור את הארץ. מפקדנו [segundo capitan] דון חוסה בוסטיוס2 , הלך עם גוף אחר של נחתים ומלחים, ועם שני הכמרים, שנשאו עמם שלושה צלבים כדי להקימם על שלושה ראשי גבעות, הנמצאים, כפי שניתן לראות בתוכנית, בקצה הצפון-מזרחי של האי.
2) 'Jose Gustillo' בכתב היד; ברור שהכוונה לחוסה בוסטיוס.
מספר רב של תושבי הארץ הילידים קיבלו את פניהם בירידתם לחוף, והציעו לעזור לקצינינו בירידה, וכך אכן עשו; והם לקחו על עצמם את שלושת הצלבים, ונשאו אותם אל הגבעות האמורות: הכמרים מזמרים ליטניות, ותושבי האי מצטרפים לאנשינו בתשובות, ora pro nobis. ברגע שנחפר הבור על הגבעה האמצעית פרץ מעיין נאה של מים מתוקים, טובים מאוד ושופעים. משננעצו הצלבים ירתה הפלוגה שלושה מטחי מוסקטים, והספינות השיבו בעשרים ואחת יריות תותח כל אחת, לקול הקריאה העליזה Viva el Rey. תושבי האי ענו יחד עם אנשינו; הם מבטאים בקלות כזו שהם חוזרים על כל מה שנאמר להם ממש כמונו. משהושלם מבצע זה שבנו כולנו אל הסיפון.
הנשים השתמשו בעטיפות או בגלימות: אחת המכסה אותן מן המותניים ומטה, ואחרת סביב השדיים. יש גם אחרות הלובשות רק סמרטוט או רצועה של שורש כלשהו, שאותה הן מניחות מלפנים כמו הגברים. יש להם כמה בקתות נמוכות וקטנות מאוד, וכמה כמו זו שהוזכרה ראשונה.
בכל רחבי האי, אך בייחוד סמוך לחוף הים, יש גושי אבן עצומים מסוימים בצורת דמות אדם. גובהם כשנים-עשר יארד, ואני סבור שהם אליליהם. הם לא יכלו לשאת את מראנו מעשנים סיגרים: הם הפצירו במלחינו לכבותם, והם עשו כן. שאלתי אחד מהם לסיבה, והוא סימן שהעשן עולה למעלה; אך איני יודע מה פירוש הדבר או מה ביקש לומר.
נדמה לי שגלימותיהם או עטיפותיהם של תושבי האי האמורים עשויות מסיבי גבעולי צמח הבננה, שאותם, כשהם יבשים, הם מחברים כפי שנוח להם1: אין זה אריג, אלא מחובר בגדילים מאותו חומר, שאותם הם משחילים במחטי עצם בגודל מחט של חייט גלימות. מאותו סיב הם עושים חוטי דיג, וגם רשתות בדומה לרשתות הקטנות שלנו; אך חוזקן מועט.
יש להם מעט מאוד עצים; אך אילו נטעו עצים לא היה בהם מחסור; ואני סבור שגם צמח הכותנה היה מניב יבול, שכן הארץ ממוזגת מאוד: וכן חיטה, צמחי גינה, ירקות מאכל וכו'. הם צובעים את גלימותיהם בצהוב.
1) החומר היה למעשה הקליפה הפנימית הלבנה של תות הנייר (Broussonettia papyrifera), והחוט ששימש לחיבור החלקים יחד נעשה כנראה מקליפת Hibiscus tiliaceus. ניתן בהחלט לסלוח לקצין צי ספרדי על שנפל בטעות זו, שכן השימוש בסיב Musa textilis, הידוע לו בשם abacá ולנו בשם 'קנבוס מנילה', ודאי עמד לנגד עיניו באיים הפיליפיניים; ואולי אף החיבלול הנע שלו נעשה ממנו כבר באותם ימים.
מספר התושבים, משני המינים, יהיה כתשע מאות עד אלף נפש: ומהם מעטות מאוד נשים - איני סבור שהן מגיעות לשבעים - ומעטים בלבד נערים. בגוונם הם דומים לבני תערובת, שערם חלק וזקנם קצר, ואין הם דומים כלל לאינדיאנים של יבשת דרום אמריקה; ואילו לבשו בגדים כמונו, היו יכולים בהחלט להיחשב לאירופים. הם אוכלים מעט מאוד, וצורכיהם מועטים: הם מסתדרים לגמרי בלי משקה משכר מכל סוג.
ב-21 בצהריים יצאנו לים מן האי של דייוויד הזה: הפלגנו כ-70 ליגות מערבה כדי לראות אם יש עוד יבשה בכיוון זה.
מקו האורך 263° 31' פנינו מזרחה עד 281° לאורך קו הרוחב של 38 ½°, מבלי לפגוש כל סימן; ומעמדה זו המשכנו אל צ'ילואה.