טקונה - העור הצבוע כארכיון
טקונה הופכת פלגי גוף ופנים לכתבי יד. האמנים משלבים פיגמנטים מינרליים וצמחיים כדי לתאר סמלי חמולות, בעלי חיים ימיים, מחזורים שמימיים, ולפעמים גם עקיצות סאטיריות כלפי הפוליטיקה ביבשת. השופטים מבקשים מהמועמדות להסביר את המוטיבים בעל פה, כך שהתחרות היא גם שיעור היסטוריה ציבורי. תיירים מתבקשים להתפעל ממרחק מכבד - אלה אינם אביזרי קרנבל אלא יצירות אמנות מדורגות.
ריו - קרבות מקהלות
במקטעי הריו מתמודדות מקהלות מתואמות זו מול זו בצורות של קריאה ומענה שמקורן בנאום הפולינזי. המילים עשויות להחיות אילנות יוחסין, אפוסים של אהבה או סיפורי מחאה. העוצמה חשובה, אבל ההגייה והמשמעת ההרמונית הן שמכריעות על המדליות. במות הערב בהאנגה וארה וארה מגבירות את הקולות על פני מגרש הכדורגל, כך שגם משפחות שמבשלות ארוחת ערב שומעות את החזרות על הזהות.
קאי-קאי - צורות חוט כספרות
בקאי-קאי המבצעים מסובבים חוט בין האצבעות כדי לפסל ציפורים, סירות קאנו, אוהבים וקבוצות כוכבים, תוך שהם מזמרים את הסיפור שכל צורה פותחת. התחום הזה משמר שפה גרפית מלפני העידן הדיגיטלי; ילדים מתאמנים לעתים קרובות שנים לפני שהם מעזים להתמודד במקצי הפסטיבל.
גילוף, תכשיטים ומקצי מלאכה נגד השעון
הקבוצות מקבלות גושי עץ או אבן געשית זהים, ועליהן להפיק מהם מואי מיניאטוריים, חניתות או קישוטי צדפים מול שעון עצר. שבבים עפים, זקנים מרחפים מעל עם סרטי מדידה, ומתחרים מכוסי אבק רצים לעמדות הליטוש. המקצים האלה מוכיחים שמהירות האומן עדיין מסמלת מעמד.
אומו והגשת מזון
תצוגות של תנור אדמה (אומו) מציגות פרי לחם, טונה, בטטה ומאכלים ייחודיים לאי. מגשי ההגשה נשפטים על פי הסידור, הטעם והקפדה על נורמות הקציר בר-הקיימא שמדגישות הרשויות המקומיות.
סדנאות התלבושות מאחורי הקלעים
חודשים לפני פברואר הופכים מוסכים לבתי מלאכה עמוסים של נוצות, אריגי טאפה ונגיעות של לדים. צלמים שמשתוקקים לדיוקנאות צריכים לבקש רשות; עיצובים רבים הם קניין רוחני של המשפחה.