קפטן אדוארד דייוויס היה פיראט אנגלי, ואולי הראשון שגילה את רפה נוי, אף שמעולם לא ירד אל האי.
ליונל וייפר
הכרוניקן ליונל וייפר, שהפליג עם קפטן אדוארד דייוויס, מוסר את העדות הבאה.
בדרכנו דרומה, בקו רוחב 12 מעלות ו-30 דקות וכ-150 ליגות מן החוף, חשנו ברעידת אדמה, שהתברר לימים כי חלה בעת שקאיאו נחרבה ברעש. משהתאוששנו מבהלתנו, המשכנו דרומה. שטנו בכיוון דרום לפי מזרח וחצי מזרחה, עד שהגענו לקו רוחב 27 מעלות ו-20 דקות דרום, ואז, כשעתיים לפני עלות השחר, נתקלנו באי קטן וחולי ושמענו רעש שאגה גדול, כקול הים המכה בחוף, ממש לפני הספינה. על כן ביקשו המלחים, מחשש שיעלו על החוף לפני אור היום, שהקפטן יפנה את הספינה לאחור ויתרחק עד שיאיר היום; והקפטן נעתר להם. וכך שייטנו הלוך ושוב עד אור היום ואז שבנו והתקרבנו אל היבשה, שהתבררה כאי קטן ושטוח, ללא כל חגורת סלעים. התקרבנו עד רבע מייל מן החוף ויכולנו לראותו בבירור, שכן היה זה בוקר בהיר, ללא ערפל או אובך. כ-12 ליגות למערב, לפי הערכתנו, ראינו רכס של אדמה גבוהה, שחשבנוהו לאיים, שכן היו כמה מרווחים בנוף.
נראה שאדמה זו נמשכת ברכס לאורך כ-14 או 16 ליגות, ומשם באו להקות גדולות של עופות. אני ועוד רבים מאנשינו היינו רוצים להגיע אל אדמה זו ולרדת אל חופה, אך הקפטן לא הרשה לנו. האי הקטן שוכן כמעט בדיוק מזרחה לקופיאפו, במרחק 500 ליגות, ומאיי גלפגוס, שעל קו המשווה, במרחק 600 ליגות.