בימינו כמעט כולם מייחסים את גילוי אי הפסחא, מנקודת מבט מערבית, ליורד הים ההולנדי יאקוב רוחבן. אבל אילו שאלנו את יורדי הים של אותה תקופה, כנראה לא היינו מקבלים תשובה ברורה כל כך.
ב-1687 הבחינו כנראה הבוקנייר האנגלי אדוארד דייוויס ואנשי צוותו במה שידוע היום כאי הפסחא. הם סיפרו על אי חולי ונמוך. המראה החולי אולי נבע מעשב חרוך בקיץ. הם מעולם לא סיפרו על פסלים כלשהם, ומעולם לא ירדו אל האי.
גם יאקוב רוחבן ב-1722 וגם יורד הים הספרדי דון פליפה גונסאלס ב-1770 עקבו אחר הנחיות הניווט של הפיראט האנגלי הזה כדי למצוא את האי, כפי שאפשר לקרוא ביומני הספינות שלהם. שניהם כינו את האי ארץ דייוויד.
עדויות של יורדי ים מהמאה ה-18
יאקוב רוחבן, 1722
אחרי ביקור באי חואן פרננדס הם שמו פעמיהם מערבה, אל מה שכינו ארץ דייוויד. הרושם הראשון שלהם כשהגיעו לאי הפסחא היה שהוא חולי, ולכן הניחו שמצאו את אותו אי שמצא קפטן דייוויס ב-1687. כשהתבוננו מקרוב הבינו שמה שחשבו לחול היה למעשה עשב חרוך. מתוך יומן הספינה של יאקוב רוחבן, 6 באפריל 1722:
הטעם לכך שבתחילה, בהיותנו במרחק רב יותר, ראינו את אי הפסחא האמור כבעל טבע חולי, הוא שטעינו לחשוב את העשב הצחיח, ואת השחת או את שאר הסבך הצרוב והמפוחם, לאדמה בעלת טבע יבש שכזה, שכן מראהו החיצוני לא העלה כל רעיון אחר מלבד צמחייה דלילה ועלובה להפליא; ועל כן העניקו לו מגליו את הכינוי חולי.
יאקוב רוחבן מסתמך על כך כדי לטעון שהאי שמצאו אינו ארץ דייוויד (ומכאן שרוחבן הוא מגלה האי) - טיעון שאינו תקף, שכן אדוארד דייוויס ראה את האי רק ממרחק. ייתכן שרוחבן לא ידע שדייוויס לא התבונן באי מקרוב. רוחבן ממשיך:
על כן ניתן להסיק, לאור ההסבר דלעיל, כי אי הפסחא זה, שנתגלה עתה, יתברר כארץ אחרת השוכנת הרחק יותר למזרח מזו שהיא אחת ממטרות משלחתנו; או שמא ייתפסו המגלים כמי שמסרו בדיווחיהם צרור שלם של שקרים, הן בעל פה והן בכתב.
אחרי ביקורו של רוחבן באי הפסחא, הם המשיכו מערבה בחיפוש אחר ארץ דייוויד האמיתית. הם מעולם לא ראו יבשה בכיוון הזה. ב-21 באפריל כינס רוחבן אסיפה עם קציניו, ובה הסיק שאי הפסחא הוא בהכרח אותו אי שגילה הפיראט האנגלי אדוארד דייוויס ב-1687.
דון פליפה גונסאלס, 1770
יורד הים הספרדי דון פליפה גונסאלס נעזר רק בהנחיות מתוך יומן ביקורו של אדוארד דייוויס ב-1687. ביומן שלו הוא כינה את האי תמיד האי של דייוויד. הוא מעולם לא הזכיר את מסעו של יאקוב רוחבן, ומכאן שכנראה לא ידע עליו.
ג'יימס קוק, 1774
קפטן ג'יימס קוק הבין כיצד יכלו מלחי מסעו של אדוארד דייוויס ב-1687 לחשוב שהאי חולי. הוא לא שלל את האפשרות שהאי שראו הפיראטים היה אי הפסחא. מתוך סקרנות רצה להקדיש כמה ימים נוספים לחיפוש אחר ארץ דייוויד זו, אבל לא מצא באי הפסחא את מי השתייה הדרושים לכך. הקטע הבא לקוח מיומנו של ג'יימס קוק:
אמסור עתה פרטים נוספים על אי זה, שהוא ללא ספק אותו אי שבו עגן האדמירל רוחבן באפריל 1722, אף שהתיאור שמסרו עליו כותבי אותו מסע אינו הולם אותו כלל כיום. ייתכן גם שהוא אותו אי שראה קפטן דייוויס ב-1686; שכן במבט ממזרח הוא תואם היטב את תיאורו של וייפר, כפי שכבר ציינתי. בקיצור, אם אין זו הארץ, הרי שתגליתו אינה יכולה לשכון הרחק מחופי אמריקה, שכן קו רוחב זה נחקר היטב מן המרידיאן ה-80 עד ה-110. קפטן קרטרט הרחיק בו הרבה יותר; אך נתיבו נראה מעט דרומי מדי. אילו מצאתי מים מתוקים, הייתה כוונתי להקדיש כמה ימים לחיפוש האי הנמוך והחולי שבו נתקל דייוויס, דבר שהיה מכריע את השאלה. אך משלא מצאתי מים, ועוד דרך ארוכה לפניי בטרם אהיה בטוח שאשיג אותם, ובהיותנו זקוקים למזון טרי, ויתרתי על החיפוש; שכן עיכוב קל עלול היה לגרור תוצאות רעות לאנשי הצוות, שרבים מהם החלו לסבול, מי יותר ומי פחות, מצפדינה.